החלטה בתיק ת"א 7439-09-12

1.         לפני שתי בקשות שעניינן הפקדת ערובה לתשלום הוצאות.

האחת, הוגשה ביום 9.1.13  ע"י אמיר עדין,  נתבע 3, לחייב את התובעים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן:"חוק החברות") ובתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן:"תקסד"א").

השניה, הוגשה ביום 29.1.13 ע"י שון (שלום) שר,  נתבע 4, לחייב את התובעים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו בסך שלא יפחת מ - 150,000ש"ח, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות ובתקנה 519 לתקסד"א.

כן מבוקש להורות על עיכוב הדיון בתיק עד שתופקד הערובה.      

2.         ביום  8.1.13 נעתרתי לבקשת משה עירון שטרנפלד, נתבע 1, לחייב את התובעים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו בהתאם לסעיף 353 א לחוק החברות ולתקנה 519 לתקסד"א וקבעתי כי כל אחד מהתובעים יפקיד סכום מזומן או ערבות בנקאית על סך 50,000 ש"ח, צמוד למדד, לשם הבטחת הוצאות נתבע 1. בהתאם להודעת ב"כ התובעים מיום 21.2.13 סך של 150,000 ש"ח הופקד בקופת ביהמ"ש.   

3.         נתבע 3 טוען כי כתב התביעה אינו מציין את מספר ההתאגדות, כתובת משרד רשום והיכן התאגדו תובעות 2 ו-3. לטענת נתבע 3 גם אם הוראות אמנת האג חלות על תובעת 2 יש לחייבה בהמצאת ערובה הואיל והיא לא שכנעה כי ביכולתה לשלם הוצאות משפט אם תחויב בהם ובאשר לסיכויי התביעה לא קיימת עילת תביעה נגד נתבע 3. עוד נטען כי נראה כי תובעת 2 חסרת יכולת כלכלית ונעדרת נכסים בארץ.  בנוגע לתובע 1 נטען כי הוא לא הביא אסמכתא למקום מושבו  וגם אם נניח שהינו בעל נכסים נראה שכולם בחו"ל.  

4.         נתבע 4 טוען כי תובע 1 מחלק את זמנו בין הונג  קונג לישראל ולא ברור אם ברשותו נכסים, כל שכן כאלה המצויים בישראל. תובעות 2 ו-3 הן חברות חוץ בעירבון מוגבל ולא נמסר מידע על מצבן הכלכלי ויכולתן לשלם את הוצאותיו ככל שהתביעה תידחה. כמו כן, סיכויי התביעה להתקבל נמוכים ביותר. 

5.         בתגובה לבקשות טוענים התובעים כי כתב התביעה תוקן; המשיב 1 אינו תושב חוץ וברשותו בית מרווח ברח' הרב עוזיאל 71 בירושלים. משיב 1 איש עסקים אמיד מאוד, בבעלותו נכסי נדל"ן ונכסים פיננסיים רבים; ככל שיחויבו תובעות 2- 3  בהוצאות, ישא תובע 1 בכל ההוצאות שיחויבו בהן; מצבם הכלכלי של התובעים איתן; סיכויי התובענה גבוהים ביותר.  

6.         לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובה ובתשובות לתגובה  הגעתי למסקנה ולפיה אין מקום במקרה דנן לחייב בהפקדת ערובה את תובע 1 וכי יש מקום לחייב את תובעות 2 ו-3 בהפקדת ערובה מהנימוקים כדלקמן:

א.         באשר לתובעות 2 ו-3, חברות חוץ, שהן חברות בע"מ,  יפים גם לענייננו הנימוקים שפורטו על ידי במסגרת ההחלטה מיום 8.1.13 ולא מצאתי כי יש מקום לחזור עליהן בהרחבה במסגרת החלטה זו.            

יחד עם זאת, אציין בקצרה כי חרף תיקון, לכאורה, של כתב התביעה בנוגע לתובעות 2 ו-3, גם במסגרת התגובה דנן, כמו גם בתגובה לבקשת נתבע 1 לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות,  נטען באופן סתמי כי מצבן הכלכלי של תובעות 2 ו-3  איתן. גם התגובה שלפני נעדרת כל פירוט בנוגע לפעילות תובעות 2 ו-3 ונתונים פיננסיים כלשהם ולא צורף לתגובה מסמך אחד היכול להעיד, לכאורה, על חוסן כלכלי כלשהו. תובעות 2 ו-3 אף לא צירפו תצהיר לתגובה. עוד יצוין כי תובעות 2 ו-3 לא הציגו ולו נכס אחד שיש להן בארץ, ממנו ניתן להיפרע היה והתביעה תידחה ולא ניתן מהתגובה ללמוד דבר באשר לחוסנן הכלכלי של תובעות 2 ו-3.  

עוד אציין כי בנסיבות שלפני, לא ניתן להסתפק באמירה בעלמא שנטענת בתגובה לפיה ככל שיחויבו תובעות 2 ו-3 בהוצאות, ישא בכך תובע 1.  

            תובעות 2 ו-3 - החברות, הן כאמור אלה שצריכות לשכנע את ביהמ"ש, כי במידה והתביעה תידחה אזי ניתן יהיה לגבות מהן הוצאות משפט.

            במקרה דנן תובעות 2 ו-3 לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח את יכולתן הכלכלית, ולהראות, ולו לכאורה, כי ניתן יהיה להיפרע מהן במידה והתביעה תידחה.

            כמו כן, בתגובת התובעים לא מצאתי כי הובאו לפני נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התובעות 2 ו-3 בהפקדת ערובה.

            כאמור בהחלטתי מיום 8.1.13, אינני סבורה כי ניתן להעריך בשלב זה את סיכויי התביעה או ההגנה וטענות הצדדים דינן להתברר במהלך הבאת הראיות.   

ב.         באשר לתובע 1-

            כב' הש' צ' זילברטל בהחלטה שנתן ברע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן  (16.1.13) פסק כי:

"הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות , וכי אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד; עקרון זה נובע מחשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית... יתרה מכך, חיוב תובע בערובה להוצאות נתבע פוגע בזכות הקניין שלו (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית (מהדורה שניה 2008) 46, להלן: לוין). עוד נאמר בחיבור הנ"ל, כי "... השיקולים העיקריים ששימשו עד כה כטעמים להפעלת תקנה 519 [היו] אי ציון כתובתו של התובע בכתב התביעה והמצאות התובע בחו"ל" (לוין, בעמ' 47-46).